חשבון הנפש ע״ט

והנהו לא מבעיא במהלך החלומות, שאין בהם שום לחלוחית של דעה ובינה כלל, והכל אינו אלא קיבוץ של דמיונות כוזבין ומטורפין בערבוביא אלא אפילו מחשבות עצמן, אע"פ שכבר נתקנו ע"פ עצת הנפש השכלית כנ"ל, מ"מ המשך מהלכן בזה אחר זה נובע עדיין ממקור כח הדמיון, והרי אין לנפש הבהמית מצד עצמה שום תפיסה והבחנה מענין הסדר הנכון, לא כן הנפש המשכלת העשויה להעריך כל פעולותיה ע"פ חוק קבוע, ולהרגיל גם את הנפש הבהמית, למצוא קורת רוח במערכות המסודרות ע"פ חוק אחד תמיד, ובדרך זה הוא מיקל מאד כל כלל מהלך העסקים משך כל ימי חייו של האדם בשני העולמות דהיינו בעולם הקטן ובעולם הגדול דהיינו עולם המחשבות ועולם המעשים:

וזוהי מדת הסדר, דהיינו, שצריך ליחד לכל עסק ועסק מעסקי המחשבות והעיונים זמן קבוע לעצמו, ולפנות לכל עסק ולכל חפץ מעניני העולם הגדול זמן ומקום ידוע לכל אחד ואחד בפני עצמו, ולדקדק לציין את תחומיהן בסייגים, שלא יכנוס האחד לתוך גבולו של חבירו, ולפי שגם מדה זו עלולה לחלאים רבים, שצריך להתרפא מהם ע"י תרופות החינוך ע"כ נקבע לה כאן ג"כ מקום בין אותן הי"ג רמזים: